משהו על בריאות

הליקובקטר פילורי- הטוב, הרע והמכוער

דלקת חריפה - הדבקה חריפה ב-HP עשויה לגרום לתופעות המוגדרות כ"קלקול קיבה" בשמן העממי- כאבי בטן עליונה, בחילות, תחושה כללית רעה, חולשה. לרוב התופעות חולפות במהרה תוך מספר ימים ללא טיפול. הדלקת הכרונית הנגרמת ע"י HP נמשכת למעשה כל החיים, אלא אם כן החיידק מוכחד.
הביטוי הקליני לנשאות של החיידק מופיע בד"כ במבוגרים כאשר עד 20% מהנשאים סובלים מתופעות שונות.

 

 

א. מיהו החיידק הליקובקטר פילורי (HP)

HP הוא חיידק שחי ברירית הקיבה. ההדבקה נעשית ע"פ רוב בילדות ולרוב אינה מלווה בתסמינים כלשהם. הביטוי הקליני לנשאות של החיידק מופיע בד"כ במבוגרים כאשר עד 20% מהנשאים סובלים מתופעות שונות אשר יפורטו בהמשך.

החיידק ממוקם בד"כ בצמוד לרירית הקיבה או לריר המצפה אותה, וגורם לתגובה דלקתית של מערכת החיסון הנמשכת לכל אורך החיים במקרים לא מטופלים או עד להכחדת החיידק.

ב.ההדבקה בחיידק ותסמיניה

ההדבקה נעשית על פי רוב בילדות, לרוב עד גיל 10. ההדבקה במבוגרים נמוכה ביותר ומוערכת בכ- 0.3%-0.5% לשנה. גורמי הסיכון העיקריים להדבקה הנם מצב סוציואקונומי נמוך וארץ מוצא בה קיימת שכיחות גבוהה לחיידק (שכיחות החיידק נמוכה בארצות מפותחות וגבוהה במתפתחות).קיימת גם רגישות גנטית להדבקה בחיידק. דרך ההדבקה , למרות מחקרים רבים בנושא, עדיין לוטה בערפל אם כי ידוע שההדבקה נעשית לרוב בהעברה מאדם לאדם. החיידק מוצא את דרכו לקיבה (אם באמצעות מגע של הילד עם צואה נגועה או הפרשות קיבה נגועות) ומתיישב בה. מכאן מתחיל התהליך הדלקתי אשר מתקדם הופך לדלקת כרונית.

דלקת הקיבה והשפעותיה על החולה

I. דלקת חריפה - הדבקה חריפה ב-HP עשויה לגרום לתופעות המוגדרות כ"קלקול קיבה" בשמן העממי- כאבי בטן עליונה, בחילות, תחושה כללית רעה, חולשה. לרוב התופעות חולפות במהרה תוך מספר ימים ללא טיפול. 

II. דלקת כרונית - הדלקת הכרונית הנגרמת ע"י HP נמשכת למעשה כל החיים, אלא אם כן החיידק מוכחד. הדלקת  מערבת חלקים שונים ברירית הקיבה. לרוב, החולה אינו מרגיש כלל את הדלקת והיא נשארת א-תסמינית. בחולים מסוימים אכן נגרמים תסמינים מדלקת הקיבה. מיקום הדלקת גורם לשינוי בתסמינים ובמחלות הנגרמות בעקבותיה.

מיקום הדלקת ותוצאותיה

כאשר הדלקת ממוקמת באזור האנטרום (אזור המבוא לתריסריון), הדלקת יכולה לגרום לעליה בהפרשת החומצה וע"י כך לעליה בשכיחות הכיבים בתריסריון. לעומת זאת, כאשר הדלקת  מפושטת וממוקמת בכל גוף הקיבה, היא גורמת לדלדול של רירית הקיבה ולירידה בהפרשת החומצה. ברבות השנים תהליך זה עשוי להוביל לכיב קיבה, התפתחות סרטן מסוג לימפומה או קרצינומה של הקיבה. הגרף הבא מסכם את השפעות הדלקת:

 ג. אבחנה

האבחנה יכולה להתבצע במספר דרכים, אשר חלקן פולשניות ומחייבות ביצוע גסטרוסקופיה, וחלקן אינן מחייבות בדיקה אנדוסקופית.

I. אבחנה באמצעים לא פולשניים -

ישנן מספר דרכים לאבחנת ההדבקה בצורה לא פולשנית, כאשר הבדיקות המקובלות ביותר כיום בארץ הנן תבחין הנשיפה ובדיקת נוגדנים לחיידק בבדיקת דם. קיימת גם אפשרות לבדיקת המצאות החיידק בצואה, אולם שיטה זו עדיין אינה מבוצעת ברוב המעבדות בארץ.

בדיקת הנשיפה - בדיקה שנערכת בצום, הנבדק מתבקש לשתות מיץ תפוזים המכיל פחמן מסומן

(בד"כ C13   אשר אינו רדיואקטיבי ואינו חושף את הנבדק לקרינה) לאחר מכן נבדקת רמת  CO2  מסומן בנשיפה. כאשר קיים חיידק רמת ה CO2 המסומן הננשף עולה. יש לציין כי שימוש בתרופות המדכאות הפרשת חומצה מסוג PPI (לוסק, אומפרדקס, לנטון, קונטרלוק) עשוי לשנות את תוצאות הבדיקה ולגרום לתוצאה שלילית שגויה. אי לכך יש להפסיק שימוש בתרופות אלו לפחות שבוע טרם הבדיקה. בבדיקת הנוגדנים נבדקת רמת הנוגדנים לחיידק בבדיקת דם. הן הרגישות והן הסגוליות של שתי בדיקות אלו הנה גבוהה (מעל ל 90%), ומהוות בדיקות אמינות להמצאות החיידק.

II. אבחנה בשיטה  פולשנית- בעת ביצוע גסטרוסקופיה ניתן לקחת דגימות מרירית הקיבה. ברירית עצמה ניתן לבדוק את נוכחות החיידק  באמצעות בדיקה פתולוגית או באמצעות תבחין מהיר לאיתור החיידק. גם לבדיקות אלו אמינות גבוהה לאבחנת החיידק, אם כי, כמו בתבחין הנשיפה, לשימוש בתרופות מסוג PPI או אנטיביוטיקה יש השפעה על תוצאות הבדיקה, ולכן יש להפסיקן לפחות שבוע טרם הבדיקה.

ד. טיפול

בשל עמידות החיידק לטיפול תרופתי  מקובל לתת טיפול משולב במספר תרופות. מטרת הטיפול להביא להכחדת החיידק. כמו בכל טיפול אנטיביוטי קיימת חשיבות רבה מאד להיענות החולה לטיפול ולהתמדה - יש להשלים את  הטיפול עד תום..

הטיפול הראשוני המקובל כולל 3 סוגים של תרופות: שני סוגי אנטיביוטיקה- קלריטרומיצין ומוקסיפן (או מטרוג'יל בחולים אלרגים לפניצילין) וכן תרופה המדכאת הפרשת חומצה מסוג PPI

(אומפרדקס, לוסק, לנטון, קונטרלוק). כל התרופות ניתנות פעמיים ביום למשך 10-14 יום. שיעור הריפוי המושג הנו בין 70-85%. את הצלחת הטיפול בודקים לרוב ע"י תבחין נשיפה (ראה לעיל). במידה והטיפול נכשל קיים שלב נוסף לטיפול, אשר הפעם כולל 4 תרופות שונות: קלבטן, טטרציקלין, מטרונידזול ואחת מתרופות ה PPI. הפעם ניתנות רוב התרופות בתכיפות של 3 פעמים ביום (פרט ל PPI אשר ניתן כרגיל X2 ביום) למשך 10-14 יום. שיעור ההצלחה בטיפול זה נע בין 75-90%. במידה ואף טיפול זה נכשל ישנן מספר אפשרויות טיפול המקובלות כשלב 3, חלקן כוללות תרופות אנטיביוטיות חדשות ורחבות טווח כטבניק. שיעור ההצלחה בטיפול זה הנו קרוב ל 90%. אפשרות נוספת הקיימת במידה של כישלונות טיפוליים חוזרים היא ביצוע תרבית לחיידק ובדיקת רגישות החיידק לאנטיביוטיקה במעבדה. אפשרות זו הנה בעייתית עקב הקושי בבידוד וגידול החיידק וכן העובדה שרגישות לאנטיביוטיקה במעבדה אינה מהווה ערובה להצלחת הטיפול בחולה.

ולסיכום-HP : הטוב, הרע והמכוער:

הטוב- לרוב ההדבקה אינה גורמת לתסמינים כלשהם, והנשא כלל אינו מודע לקיומו של החיידק.

הרע- במקרים בהם אכן נגרמת פגיעה מהחיידק,היא יכולה לנוע בחומרתה מכיב בתריסריון ובקיבה ועד לסרטן הקיבה.

והמכוער- לצורך ריפוי החיידק יש צורך בטיפול אנטיביוטי ממושך ובכמות רבה, הדורש התמדה ונחישות של המטופל.

 

 

 

 

הדפסשלח לחבר
 
דרונט בניית אתרים